אי-ספיקת לב היא מחלה שבה הלב איננו מסוגל לספק את הדרישות המטבוליות של האיברים השונים בגוף, או שהוא עושה זאת תוך לחצי מילוי גבוהים. זוהי מחלה כרונית, מתקדמת וקשה, המתפתחת לאחר פגיעה בשריר הלב ואובדן של תאי שריר בו. כתוצאה מפגיעה זו, הלב עובר שינויים מבניים המפריעים ליכולת הכיווץ או ההרפיה של החדרים, דבר שגורם לפגיעה בתפקודו כמשאבת דם. התסמינים העיקריים באי-ספיקת לב הם קוצר נשימה, עייפות ובצקת, כביטוי לאגירת נוזלים. מטרת הטיפול באי-ספיקת לב היא למנוע את המשך התהליכים המבניים הגורמים להפרעה בכיווץ הלב על ידי הקטנה של העומס של שריר הלב, לפנות את עודף הנוזלים, אם קיים, באמצעות שיתון ולתמוך ביכולת ההתכווצות של שריר הלב במידת הצורך.