משמעותה המילולית של תודעה מעמדית, היא המודעות לסטטוס המעמדי או הכלכלי של הפרט בחברה. מנקודת המבט המרקסיסטית היא מתייחסת למודעות, או חוסר מודעות עצמית, של הפרט - למעמד המסוים אליו הוא משתייך, כמו גם לרצון לפעול למען האינטרסים של בני המעמד שלו והמודעות להיסטוריה המעמדית שלהם. מרקס מסביר את קבלת התודעה המעמדית כמעבר ממעמד סטאטי בפני עצמו, למעמד הפועל למען עצמו. משמעות ההבדל: קבוצת אנשים אשר להם דעה משותפת ביחס להפקת מוצריהם, לעומת יצירת רובד חברתי אשר ידאג לרכישת אינטרסיו ומוצריו בעצמו. לרוב, לבני המעמדות הנמוכים יש מודעות חברתית גדולה יותר מאשר לבני המעמדות הגבוהים יותר. אולם, דבר זה אינו מחייב את החברות אשר בהן ההיררכיה החברתית היא נוקשה ומסורתית. לעיתים, בחברות או מדינות רב גזעיות כגון ארצות הברית, עניין המעמדות והתודעה מתערבבים יחדיו עם עניין הגזע, כיוון שאנשים בעלי צבע עור שונה ישתייכו פעמים רבות למעמדות העניים יותר.