שביתת רעב היא מחאה באמצעות הימנעות מופגנת מאכילה ושתייה. השביתה נעשית בדרך כלל על רקע של עוול אישי, חברתי, פוליטי וכדומה. היא מוכרזת לרוב כצעד נואש קיצוני ואחרון במאבק במטרה לעורר את תשומת לב הציבור והשלטונות או להביא שינוי מדיניות. שביתת רעב כטקטיקת מחאה פוליטית התפתחה במאה ה-20 ומאז משמשת ככלי יעיל לגיוס תמיכה ומודעות במאבק של בודדים וקבוצות מיעוט נגד שלטונות המדינה. כוחה של שביתת רעב אצל קבוצות חלשות הוא דוגמה של "ג'ו ג'וטסו פוליטי" כלומר ניצול כוחו העודף של היריב ככלי תעמולתי נגדו. שביתות רעב נפוצות בקרב אסירים ועצירים - סקר בקרב רופאי בתי כלא ובתי מעצר בצרפת העלה כי כמעט כולם נתקלים בשובתי רעב וכרבע דיווחו כי נאלצו לטפל בסיבוכים רפואיים עקב שביתות רעב. בכלא שביתת הרעב היא לעיתים כלי מאבק אידאולוגי ולרוב אמצעי מחאה על עוולות אישיות ולמען שיפור תנאי המאסר.