שְׂדֵרָה (באנגלית וצרפתית: Boulevard) היא רחוב הכולל שורה של צמחייה או פארק או גינות, לפעמים גם בעל חשיבות טקסית או סמלית הבאה לידי ביטוי בעיצובה הנופי והעירוני. ישנו מושג נוסף של שדרות הנקרא "שדרת פארק" (Avenue) ומצוי בעיקר באדריכלות נוף באופן המסורתי של המונח אך בעיקרון ההתייחסות לשדרה היא רחוב או שביל ישר ובו שורת עצים המוביל אל מקום חשוב כמו למשל שדרת הספינקסים ואובליסקים בכניסה למקדשים מצריים עתיקים. שדרות עצים היו פופולריות במיוחד גם בכניסה אל ארמונות ואחוזות באירופה החל מהמאה ה-15. במאה ה-16, באיסטנבול העתיקה בתקופת האימפריה הביזנטית היו שדרות שביניהן היו כיכרות בצורה המזכירה: "מחרוזת". עם פיתוחן של תאוריות חדשות בתחום תכנון הערים, החלו להיבנות שדרות עירוניות כרחובות טקסיים אשר גורמים להולכי הרגל בהם תחושה אצילית ומיוחדת ומבדילה את השדרה מרחובות רגילים בעיר. בתכנון הערים המאוחר יותר המשמעות של שדרה יכלה להיות כל רחוב רחב מאוד בעל חשיבות רבה בשלד העירוני של העיר או חשיבות גדולה למקום אליו הובילה השדרה. בשדרה כזו לא חייבת להיות גם שדרת עצים. כך לדוגמה במאה ה-19 הוקמו שדרות האורך הישרות של מנהטן והשדרות האלכסוניות המפורסמות של וושינגטון הבירה במקביל להקמת השדרות בתוכנית אוסמן להתחדשות פריז שבמסגרתה "נחצבו" שדרות רחבות ומפוארות דרך הרקמות העירוניות הקיימות. השדרות הפריזאיות, יותר מאשר השדרות בכרכים אירופאים נוספים, הן רחובות ישרים עם שורות עצים המקשרות בין מפרקים עירוניים מרכזיים שבהם מבני ציבור ומונומנטים גדולים וחשובים (כגון האופרה גרנייה, הלובר ושער הניצחון). במהלך המאה ה-20 הוקמו בערים גדולות ברחבי העולם שדרות רחבות המשמשות גם כשדרה לאומית (להבדיל מכיכר לאומית) הנמצאות בעיר הבירה, כגון המול שממנו נולד מושג זה. בדרך כלל סביב שדרה זו מרוכזים מבני הממשל של המדינה, מוזיאונים לאומיים, חברות לאומיות, מוסדות תרבות חשובים, ולעיתים גם מרכזי בילוי ומסחר. לעיתים משמשת שדרה זו גם בתור פסטיבלים או אירועים חשובים במדינה ולעיתים גם להפגנות כנגד הממשל וברוב הפעמים שדרות אלה מפגינות את עושרה התרבותי של המדינה בעזרת "מוצגי רחוב" כגון: אנדרטאות, פסלים, מזרקות, או גינון. ישנם ערים גדולות בהם ישנם גם כבישי טבעת בצורת שדרות המקיפות את מרכז העיר כגון: טבעת השדרות במוסקבה.