ייצוגים לשוניים של קולות בעלי חיים הם מילים בשפה האנושית המבטאות צלילים שמפיקים בעלי חיים שונים, ובפרט צלילים המשמשים לצורך תקשורת ביניהם. מילים אלה הן במקרים רבים אונומטופיה (מילה המחקה בקירוב צליל מסוים); ובשל טבעה של אונומטופיה, לעיתים קרובות יש דמיון, עד כדי זהוּת, בין ייצוגיו של קול מסוים בשפות שונות, וכמו כן יש שתימצאנה בשפה כלשהי מספר אונומטופיות המתייחסות לצליל אחד. כך, לדוגמה, ייצוג הקול שמשמיע כלב בעברית הוא "הַאוּ-הַאוּ" או "הַב-הַב", באנגלית "בַּארק בַּארק" או "ווּף", ובגרמנית "וַאוּ-וַאוּ" או "ווּף"; הקול שמשמיע חתול בשלוש השפות הללו הוא "מְיַאוּ", וכך גם בספרדית, ברוסית ואף במנדרינית; וקולו של התרנגול בעברית ובערבית הוא "קוּקוּרִיקוּ", בצרפתית "קוֹקוֹרִיקוֹ", בספרדית "קוֹקוֹרוֹקוֹ", בגרמנית "קִיקֶרִיקִי", ביפנית "קוֹקֶקוֹקוֹ" ובאנגלית "קוֹק-אַ-דוּדְל-דוּ". נוסף על אונומטופיות המבטאות את הצליל, ישנם בשפה פעלים המסמנים את פעולת הפקת הצליל: כלב "נובח", חתול "מיילל" וציפור "מצייצת". מטבע הדברים, אין בשפה ייצוג לצליל שמשמיע כל אחד ממיליוני המינים של בעלי חיים; בשפה בעלת אוצר מילים עשיר כמו אנגלית, לדוגמה, ישנם רק כמה עשרות ייצוגים כאלו. עיקר הייצוגים הלשוניים מתייחסים לצלילים שמשמיעים חולייתנים, ומאלה בפרט חיות מחמד (כגון כלב וחתול) וחיות משק (פר, כבש, סוס, חזיר), ולצדן טקסונים מוכרים אחרים כגון אריה, ציפורי שיר וזבובאים.