בבדיקת השערות סטטיסטית "שגיאה מסוג I" היא דחייה שגויה של השערת האפס, בעוד "שגיאה מסוג II" היא קבלה שגויה של השערת האפס. במילים פשוטות יותר, שגיאה מסוג I כאשר ניסוי מסתיים בתוצאה שהתגלה אפקט מסוים שאינו קיים במציאות, ושגיאה מסוג II כאשר הניסוי לא מצליח לאשש שאפקט קיים, למרות שהוא אכן קיים במציאות. לדוגמה, אם הניסוי בודק את השפעתה של תרופה מסוימת על מחלה, שגיאה מסוג I מתרחשת כאשר התוצאות מצביעות על היות התרופה יעילה כשבמציאות היא אינה יעילה, ושגיאה מסוג II כאשר התוצאות אינן מצביעות על יעילות התרופה כשבמציאות היא כן יעילה.