יֵשׁוּ או יֵשׁוּעַ (גם ישוע בן יוסף, או כפי הגרסה הארמית ישוע בר יוסף, ביוונית: Ἰησοῦς, בלטינית: Iesus; לפי המשוער סביב 5 – סביב 30 לספירה) הוא הדמות המרכזית בנצרות, בה הוא נחשב למשיח ובן האלוהים. לפי האמונה הנוצרית והמסופר בברית החדשה הוא נולד בבית לחם למרים אם ישו כשהיא בתולה, לאחר עיבור נסי מרוח הקודש. בימי חייו סבב בין תושבי הגליל ויהודה, נטבל על ידי יוחנן המטביל, עמד בפיתויי השטן, גייס את שנים-עשר השליחים כתלמידיו וחולל נסים. ישו הפיץ את בשורתו, הכריז על מעמדו כבן האלוהים והודיע שבא להביא את הגאולה הסופית ומלכות השמים. לאחר בואו לירושלים סעד עם השליחים בפעם האחרונה, ואז נבגד על ידי יהודה איש קריות ונמסר לרשויות. ישו נשפט על ידי הסנהדרין והוסגר לידי המושל הרומאי פונטיוס פילאטוס. בלחץ ההמון, הורה הלה להוציאו להורג בצליבה. בעינויים שסבל רואה הנצרות קרבן שבא לכפר על המין האנושי כולו ולהושיעו מחטאיו, בתנאי שיקבל את היות ישו אלוהי וגואל. ביום השלישי לאחר מותו קם ישו לתחייה, התגלה לתלמידיו ולאחר שסבב על הארץ זמן מה עלה השמימה בגופו כדי לשבת לימין האל. הוא אמור לשוב באחרית הימים ולשפוט את החיים והמתים.